רקע כללי
1. האם יש לקבל את בקשת המדינה לדחות על הסף מחמת התיישנות את הערעור שהוגש על החלטתו של נציב שירות בתי הסוהר (להלן: "
הנציב" ולהלן: "
השירות") בדבר הגדלת שיעור הגמלה המשולמת למערער עקב נסיבות אישיות ורפואיות ומכוח
חוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב] התש"ל
-
1970 (להלן: "
חוק הגמלאות") ומהו הסעד לו זכאי המערער היה ותדחה טענת ההתיישנות - אלה הן השאלות העיקריות שהובאו לפתחנו. שאלות שהתשובה להן מצריכה דיון בסוגיות רחבות יותר, הנוגעות לזכות הגישה לערכאות ולאמות המידה לאורן יש לבחון טענות התיישנות המועלות על ידי רשות מנהלית בכלל ובתחום הביטחון הסוציאלי בפרט.
תמצית העובדות
2. המערער, יליד 1962, החל עבודתו בשירות ביום 12.3.90 כשמצב בריאותו היה תקין לחלוטין (פרופיל 97). המערער אולץ לפרוש לגמלאות, בפרישה מוקדמת, ביום 31.5.07 בשל מצב בריאותי קשה, שהוכר על ידי המוסד לביטוח לאומי כנכות צמיתה, בשיעור של 100%, החל מיום 1.8.06. במהלך כל תקופת עבודתו בשירות, הועסק המערער כשומר ביטחון בכניסה למתקן הכליאה איילון (להלן: "
המתקן").
במסגרת תפקידו נדרש המערער, בין היתר, לבדוק את הנכנסים ויוצאים בשערי המתקן ולמנוע הכנסה של כלי נשק, סמים, ציוד וחפצים אחרים שהכנסתם נאסרה. לשם כך, היה על המערער לערוך חיפוש על גופם או בכליהם של הבאים בשערי המתקן וכן, לבדוק את כלי הרכב שניתן להם היתר כניסה אליו.
המערער דיווח על מתח נפשי רב שהיה כרוך בעבודתו, זמן קצר לאחר שהחל בה אף חלה הדרדרות במצבו הבריאותי משאובחנה אצלו מחלת פסוריאזיס קשה. למרבה הצער, הגורל לא האיר את פניו למערער, בתחום הבריאותי, גם בהמשך הדרך ובשנת 2004 הוא אושפז בבית חולים, בשל אי ספיקת כליות קשה שהצריכה טיפול קבוע בדיאליזה. החל משנת 2007 ואילך, נזקק המערער לטיפול בדיאליזה בתדירות של ארבע פעמים בשבוע. בנוסף לכך, החל המערער לסבול, במהלך תקופת עבודתו בשירות, גם ממחלת מפרקים ניוונית מפושטת בעמוד שידרה צווארי ומותני, עם הגבלה בתנועות הצוואר וכן, מיתר לחץ דם וסכרת גבולית
(ראה - נספח מש/3 לעמדת המדינה בערעור להלן: "
עמדת המדינה").
3. במהלך שנת 2006, החליט השירות להפסיק את עבודתו של המערער מחמת מצב בריאותו ולהביא לפרישתו המוקדמת לגמלאות. המערער מצידו, התנגד להפסקת עבודתו וניסה להשיג על החלטת השירות בעניין זה בדרכים שונות, אך לא עלה בידו לשנותה וביום 31.5.07 הוא פרש בפרישה מוקדמת, בנסיבות שזיכו אותו בקצבה בהתאם לחוק הגמלאות.
4. קצבתו של המערער חושבה תחילה על בסיס וויתקו (20 שנה וחודשיים, כולל תקופת השירות הצבאי), על בסיס צבירה של 2% פנסיה עבור כל שנת וותק. בהתאם לכך, נקבע כי המערער צבר במועד פרישתו 40.33% גמלה, ללא הגדלה מחמת מצב בריאות ונסיבות אישיות, בהתאם לאפשרויות ההגדלה המעוגנות בחוק הגמלאות
(ראה - נספח מש/7 לעמדת המדינה).
5. בשלב זה, נערוך סטייה קלה מן הסקירה העובדתית על מנת לפרוש בקצרה את המתווה הנורמטיבי הרלוונטי הנוגע לסמכות ההגדלה של אחוזי הגמלה על ידי הנציב מחמת נסיבות אישיות ומצב בריאותי. זאת, על מנת לאפשר הבנה מלאה יותר של המשך הסקירה העובדתית:
ההוראה הרלוונטית המתווה אפוא את סמכותו של הנציב כאמור, להגדיל את שיעור הגמלה המשולמת לגמלאי השירות מכוח חוק הגמלאות, מעוגנת בסעיף 100 לחוק זה הקובע לאמור:
"
הגדלת תקופת השירות בתנאים מסוימים
(א) עובד המועסק בתנאי עבודה שקבעה הממשלה כתנאים מיוחדים לענין סעיף זה, רשאי נציב השירות להורות בהודעה ברשומות ובתנאים שקבעה הממשלה, כי לצורך קביעת זכויותיו של אותו עובד לפי חוק זה, כולן או מקצתן, תחושב תקופת שירותו, כולה או מקצתה, כתקופה גדולה משהיתה למעשה, ובשיעור שקבעה הממשלה.
(ב) לגבי עובד שסעיף קטן (א) אינו חל עליו רשאי נציב השירות להורות, בהודעה ברשומות ובתנאים שקבעה הממשלה באישור ועדת העבודה של הכנסת, כי לצורך קביעת זכויותיו של העובד לפי חוק זה, כולן או מקצתן, תחושב תקופת שירותו, כולה או מקצתה, כתקופה גדולה משהייתה למעשה, בשיעור שקבעה הממשלה."
אין חולק כי סעיף 100 (א) איננו חל על המערער ומשכך, הסעיף החל בענייננו הוא סעיף 100(ב), המקנה לנציב סמכות להגדלת הגמלה בשל נסיבות ספציפיות הקשורות לעובד. יצויין כי סעיפים 81(3), 70(א), ו- 70(ב)(1) לחוק הגמלאות מעגנים את סמכותו של נציב שירות בתי הסוהר לעשות שימוש בסמכות המעונגת בסעיף 100 הנ"ל ביחס לעובדי השירות - להבדיל מנציב שירות המדינה.
הכללים המתווים את אופן הפעלתה של סמכות ההגדלה של הנציב, הוסדרו בנוהל המכונה
"פקודת נציבות שירות בתי הסוהר"
שמספרה 02.26.00,וכותרתה
"הגדלת תקופת שירות לצורך חישוב קצבה"
, בתוקף מיום 1.8.01 (להלן: "
הפקודה").
(נספח מש/13 לעמדת המדינה).
פסקה 3 לפקודה, הרלוונטית לענייננו קובעת כך:
"א. נציב בתי הסוהר מוסמך להגדיל קצבתו של סוהר בתנאי ששירת 5 שנים לפחות עד כדי הכפלת תקופת השירות, אם ועדת ההגדלות (כהגדרתה בסעיף 5 להלן) המליצה על ההגדלה כזו בגין בעיות מיוחדות מטעמים אישיים, משפחתיים, בריאותיים.
ככלל, ממוצע הגדלת תקופת השירות עפ"י סעיף זה בשנה אחת לא יעלה על 4%.
ב. נציב בתי הסוהר רשאי להגדיל קצבתו של סוהר, אם השתכנע כי מצב בריאותו לא יאפשר לו תעסוקה לאחר הפרישה, מותנה בכך שהסוהר לא מקבל תשלום כלשהו בגין מצב בריאותו הלקוי.